בטן רכה

בפרויקט הגמר שלי אני יוצרת סדרת דימויים מצולמים וסרוקים במדפסת ביתית, ובוחנת את המדיום וגבולותיו דרך עיסוק בחומרים שונים, פיסוליים ומצולמים, וחיבוריהם בעבודות קולאז'. העבודות מרכיבות מעין סדרה של דיוקנאות אישיים, באמצעות צילום הגוף ופירוקו, וכן סריקות דיגיטליות של הריקבון הנוצר על החי. הן נעות בטווח שבין הגרוטסקי לאסתטי, בין הרקוב לחי, בין המנוכר לאינטימי, המדמים את תחושתי כלפי עצמי. באמצעות הפירוק וההרכבה של עצמי ושל אובייקטים אחרים, אני בודקת את השפעותיהם עלי, וכך בוחנת ומציגה את השפעת הנסיבות המשפחתיות שבהן גדלתי. 

במשפחתי, העיסוק באוכל היה מרכזי. הוא נקשר באופן ישיר לרגשות, לזיכרון ולמצב הסוציו-אקונומי שלנו. אימה של סבתי הייתה אישה גדולה מאוד שחלתה עקב השמנת יתר. הפחד להיות כזו הוטמע בסבתי והיא העבירה אותו לדורות הבאים.

 עם הזמן, הבנתי שהגוף הגרוטסקי והגדול עורר בי עניין מאז ומתמיד. השטח הגדול שהוא תופס, השכבות הנשפכות, הקפלים, הקימורים והחיבורים בין חלקי הגוף שמתנגשים גרמו לי לאי נוחות מסויימת, ובמקביל נראו לי טעונים ובוערים. במהלך העבודה הבנתי, שלא רק השומן מעניין אותי, אלא דימוי הגוף והדימוי העצמי כמושגים רחבים יותר. הם מעלים אצלי שאלות המפגישות אותי עם עצמי, עם המשפחה והחברה, ומעמתים אותי עם המקורות ליצירת הדימוי העצמי השלילי.

 בעבודתי אני חוקרת את אותם הדיסוננסים תוך נסיון לפרק ולהרכיבם מחדש. דימוי הגוף ודימוי העצמי שלי התערערו, גבולותיהם אינם ברורים לי והם מעלים שאלות שמניעות את תהליך היצירה שלי. במהלך העבודה, התחלתי לשלב עבודה פיסולית עם העבודה הצילומית. החומר הפיזי, התלת-מימדי, מבטא את החרדה והאובססיה המניעים את החיפוש העצמי שלי. פעולות הפירוק וההרכבה החזרתיות והאובססיביות, הן אלו שמניעות אותי לפרק ולהרכיב את הדימוי של עצמי מחדש מתוך התבוננות אינטימית שלי על ההווה, הזיכרונות והרגשות דרכם אני מנהלת דיאלוג עם עצמי והסביבה במעין חיפוש אחר אמפתיה והזדהות.