רעות (תותי), אחותי, נהרגה בתאונת דרכים בניו יורק בגיל 12.5. נולדתי לתוך אובדן זה, שנתיים לאחריו. פרויקט הגמר שלי, מקורו בסיפורי האישי על אחותי שלא הכרתי. היכרותי איתה היא דרך תצלומים וסיפורים בלבד. בשנים האחרונות אני מנסה לפענח מי היא בשבילי, איך היה הקשר בינינו לו הייתה בחיים.

בפרויקט אני מצלמת נערות בנות 12.5-15, במרחב הביתי שלהן, בגיל אליו לא הגיעה. דרך הפורטרטים אני מנסה להבין אותה, לראות דרכן איך היא הייתה יכולה להיות בגיל הזה, למצוא חלקים ממנה בהן. אני מחיה עבור עצמי את שקפא בזמן ונותנת לו ביטוי של חיים כחלק מתהליך של אובדן. אני מנסה לנוע קדימה ולבנות חיים אל מול הריסות העבר. 

צילום בשבילי הוא דרך לראות את העולם באור האופטימי ביותר, והצילום מאפשר לי לממש זאת.