רמת צפיפות האוכלוסין עולה וכך גם שטחי הבנייה גדלים. כתוצאה מכך, השטחים הפתוחים מצטמצמים ונוצרים קווי תפר, אשר למתרחש בהם חשיבות רבה בשל השפעתו על יחסי הגומלין בין התושבים באזורים הסמוכים. ההתערבות היא בתפר שבין פרדיס וזכרון יעקב-המכונה ואדי מילק. בשלבי הקמת הישובים נרקמו בין עובדי האדמה של הישובים יחסי רעות ושיתוף פעולה. מאז, למרות השלווה היחסית מורגש היעדר תיאום, התחשבות ותכנון בין השכונות הסמוכות. ההתערבות בתפר הינה למען שמירה על האוטונומיה היחסית ממנה נהנית כל קהילה, במקביל ליצירת הזדמנות לחיבור חיובי ומעשיר. בנוסף, 'קו התפר' הינו שלוחה של מסדרון אקולוגי. השאיפה היא לשמרו בשל חשיבותו לסביבה, לשקם את חלקיו הפגועים, ובמקביל לתכנן ארכיטקטורה המגשרת בין התושבים וההרים- באמצעות תכנון מרחב נעים, חוויתי וייחודי אשר יעודד שיתופי פעולה, השגת מטרות משותפות ומתן ערך מוסף. מרחב זה מקבל ביטוי פיזי נוכח של גשר להולכי רגל, המשלב פונקציות לשם מפגש, שהייה ומעבר.