הנוף של אזורי התעשייה בישראל מאופיין בניתוק ממרקם עירוני, בהיעדר תכנוני ובהקצאת שטחים בזבזנית. במקביל, אזורי התעשייה מתרחבים, מכלים שטחים פתוחים רבים ומחליפים תעשיות, מלאכות ויצרנות בקנה מידה קטן באזורי תעסוקה, ברובם מענפי ההיי-טק.

לאזור התעשייה קריית ספיר בנתניה תפקיד עירוני וחברתי, מעבר להיבט הכלכלי שעליו העיר נתמכת, הוא מהווה נדבך חוויתי אשר הייחודיות שלו וההטרוגניות שבו מאפשרים מרקם צבעוני הנותן מענה למנעד משתמשים רחב, ולמעשה מותיר את סביבת המגורים בעיר מרוקנת מאזורי בילוי ופנאי ומחיים עירוניים.

מגמות ייעול והפחתה בזיהום מאפשרות לנו להסתכל אחרת על תפקידיו של אזור התעשייה: ממרחב שבו ניתן להקים מפעלים ולעסוק בפעילות יצרנית בלבד, למרחב פעיל המשלב בתוכו ממשק בין הייצור למרחב העירוני הכולל מגורים ופרוגרמה מגוונת, כאשר ההנחת יסוד היא שהטכנולוגיה המתעדכנת תדיר מחייבת גמישות מירבית למצבים שלא ניתן לחזות כיום עם זאת חשוב לשמר את המגוון בייצור ולחזקו בעזרת שיתופי פעולה בין המערכות השונות, ביצירת תשתית קבועה לפרוגרמה משתנה ובחשיפת תהליכי הייצור.