שכונת הרכבת בלוד היא לא באמת "שכונה" במובן הלידי-נוסטלגי, עם גן פתוח במרכזה, שאליו יורדים הילדים שחוזרים מבית הספר לשחק עד הערב. מדובר במקבץ מתחמי מגורים מגודרים, עם שערים אטומים שמסתירים את הבתים והחצרות. בין המתחמים, בכל שטח שאינו פרטי, העזובה מורגשת והפסולת נערמת.  

הפרויקט עוסק בשיקום המרחב הסמלי של שכונת הרכבת בלוד - המרחב שנמצא בזיכרון ואינו נמצא בפועל. הפרויקט מבקש להחזיר לשכונה את חשיבותה כשכונה ראשונה מפותחת ליד תחנת הרכבת והחזרת התכנים הציבוריים שלה באמצעות יצירת מרחבים חברתיים, חללי מגורים, עירוב שימושים ובאמצעות חיבורה לתחנת הרכבת השנייה בגודלה בארץ.