זהות מקומית היא בסיס לכל מורשת טבעית. לכל מקום מאפיינים ייחודיים ומקומיים. המורשת הבנויה היא משאב ונכס יקר ערך המתבטא בשכונות הותיקות, במרקם הבנוי. אלה ביחד עם המסורת והתרבות מעצבים את הזהות. עם התקדמות הטכנולוגיה והשפעות חיצוניות, טייבה איבדה את זהותה הערבית כעיר מורשת חקלאית.

טייבה במקור  היא עיר ערבית של פלאחים (חקלאים). בגרעין ההיסטורי שלה עדיין קיימים מבנים היסטורים נטושים ושכוחים, הגרעין הפך למקום מוזנח ואיבד את הנוכחות של ביטוי הזהות המקומית.

הגדרת והעצמת הזהות מהווה חלק מהסיפור של כל עיר וצריך להיות בסיס לצמיחתה. הפרוייקט שלי מנסה לחדש את המרקם העתיק במרכז הגרעין תוך חיזוק הזהות המקומית והקשר לחקלאות.