הפרויקט עוסק במציאות של האוכלוסיה השקופה - דיירי הרחוב.

אדם שהייתה לו יציבות כלשהי ואיבד אותה. במהלך חיי עברתי תקופה שהרגשתי כך, הרגשה של הלבד בעולם, שאין לי לאן לחזור ואין לי אף אחד שמגן עליי, ההרגשה של חוסר בהגנה פיזית, נפשית, במעטפת של משפחה וקורת גג.

 

מאחורי כל אדם כזה עומד סיפור שגרם לו להגיע למציאות הזו. גם אם מתעלמים מהם עדיין הצצה, מאפשר לנו לחשוף להבדיל על פי תנוחת הגוף הקורס, העצב בעיניים, הצבע הדוהה של הבגדים המתכסים בלכלוך, זהו ציר הזמן של דייר הרחוב.

 

דיירי הרחוב מספרים שעם כל הקושי הם רואים גם נקודות אור. גם חיוך או התעניינות יכולים לעזור להרים ולתת תקווה מלבד כסף, אוכל או סמים.

 

הקולקציה מציגה שלבים של מעבר מחיים רגילים של יציבות, לאובדן פיזי של קורת גג, אובדן נפשי ועוד. בחרתי להתמקד במעיל עוטף כמגן, כובעים עומס ושכבות, המבטאים את המציאות היום יומית שלהם בשילוב של צבעוניות עזה וחזקה של רגשותיהם המעורבים.

​

צילום תמונות סטודיו: תיאה פרנק