אני עובד בתחום הצילום כעשר שנים, מצלם בעיקר אירועים. 

בעבודתי אני נדרש תמיד להציג את יופיים של האנשים, הרי זה מה שמצופה מלקוח ששכר צלם לצורך ביצוע העבודה. אני תמיד מחפש את הצילום היפה, המעניין והאסתטי. 

בפרויקט זה חשבתי ללכת נגד מה שאני עושה ביום יום ולפעול בצורה של הרס, פציעה והצגת דבר לא מושלם. 

לקחתי ראשי אדם העשויים מקלקר ובמקביל הדפסתי במדפסת ביתית תמונות פורטרט של אנשים רנדומליים שעלו בחיפוש בגוגל, והתחלתי לבצע על הראשים מניפולציות של קולאז'. ככל שעבר הזמן מצאתי את עצמי מעז יותר בהרס העבודה. בשלב הראשון החלטתי להוסיף שימוש בצבע ולאחר מכן עברתי גם להרס פיזי של הראשים בשריטות, שבירה ואפילו שריפה. 

דרך הפרויקט עברתי תהליך מעניין. מה שהעסיק אותי בפרויקט הוא לא רק הדרך שבה אני מטפל בראש הקלקר, אלא גם הצורה והדרך שאני הולך לצלם אותו, ברמת עומק שדה והרקע כדי שיעצימו את הדימוי. 

בסופו של דבר, ראיתי שלא משנה כמה אני מנסה להרוס את הראשים הללו ולצאת מגבולות היופי המקובלים, אני עדיין מייצר דימויים אסתטיים, וכנראה שהשאיפה ליופי בעבודות שלי חזקה הרבה יותר ממה שחשבתי.